פסק-דין בתיק ת"ק 000943/04

1.       התובעים, בני זוג, הגישו כנגד הנתבעות תביעה ע"ס של 4,380 ש"ח.

          הנתבעות הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד ע"ס של 15,000 ש"ח.

          נשוא התביעה הינה ביטול עסקת מכר מקרקעין.

2.       לאחר ששמעתי את עדויות התובע, עורך דינם של התובעים והנתבעת, ולאחר שעיינתי במסמכים ובכתבי הטענות שהוגשו ע"י שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות כמפורט להלן.

אין בכוונתי להתייחס לכל טענות וראיות הצדדים, אך פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן.

3.       ביום 16/12/03 התקשרו התובעים עם הנתבעות בזיכרון דברים לרכישת זכויותיהן בדירה הנמצאת ברח' חיל החימוש 18 בראשל"צ (להלן: " הדירה"). זכרון הדברים נחתם במהלך עיצומי עובדי המדינה, לרבות עובדי לשכת רישום המקרקעין, ועל כן לא עלה בידי התובעים לבדוק את זכויות הנתבעים      בדירה, לרבות באם אכן, כהצהרת הנתבעות, הדירה נקיה מכל חוב או עיקול, וזאת בנוסף להתחייבות לרישום משכנתא הרשומה על זכויות הנתבעות ואשר היתה ידועה לתובעים.

          ביום 21/12/03 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים נוסף. במעמד חתימת זכרון דברים זה, שלמו התובעים לתובעות, עפ"י דרישתן וכהוכחה לרצינות כוונתם לרכוש את הדירה, כפוף להצהרת הנתבעות ולפיה, הדירה נקיה, בין היתר, מכל חוב או עיקול וכי היה ויסתבר כי לא כך הוא הדבר, יושב הסך הנ"ל לידי התובעים והם יהיו רשאים לבטל את העסקה.

עובר לחתימת זיכרון דברים זה, דרשו הנתבעות כי היה ויתברר כי רובץ עיקול על הנכס - תינתן להן האפשרות לבטלו, אולם התובעים, עפ"י עצת בא כוחם, סרבו להצעה.

4.       ביום 29/12/03 התברר לתובעים, באמצעות נסח רישום, שהוצא ביום 23/12/03 לבקשת רוכש פוטנציאלי אחר שהתעתד לרכוש דירה אחרת בפרוייקט בו נמצאת הדירה, כי על הדירה הוטל עיקול ביום 29/9/02, עפ"י החלטת ביהמ"ש וכי העיקול לא הוסר.

          מבדיקה נוספת שביצע ב"כ התובעים, באתר האינטרנט של בתי המשפט, הסתבר לו, להפתעתו, כי ב"כ הנתבעות בכל הקשור בעסקה, ייצג את הנתבעות בדיון שהתקיים בבקשה לרישום העיקול.

          בנסיבות אלו, נוצר משבר אמון בין הצדדים, ועל כן בו ביום הודיע ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות, על ביטול זיכרון הדברים ודרש השבת הסך ששולם לנתבעות.

5.       בדיעבד הסתבר כי הנתבעות סלקו זה מכבר את חובן לצד שהעיקול ניתן לטובתו, אולם האחרון, כנראה, לא פעל לביטול הרישום בלשכת רישום המקרקעין והוא עשה כן רק ביום 4/1/04.

          הנתבעות עמדו על קיום העסקה, אך התובעים עמדו בסירובם.

          בנסיבות אלו, הגישו הנתבעות תביעה שכנגד בגין ההפסדים שנגרמו להן עקב העובדה שנאלצו, לטענתן, למכור את הדירה בסכום נמוך יותר מזה שהוסכם בין הצדדים, וכל זאת נוכח העובדה שבינתיים הן רכשו דירה אחרת והן חששו כי אי מכירת הדירה לקונה אחר, ולו גם בתנאים פחות טובים, תגרום להן נזק גדול יותר.

6.       הגעתי למסקנה כי התובעים פעלו כדין בעת שבטלו את זכרון הדברים. אין המדובר בעמידה, בחוסר תום לב, על קיומה של זכות. נוכח משבר האמון שנוצר בין הצדדים, לא ניתן לטעון דבר וחצי דבר כנגד התובעים.

          שוכנעתי כי הנתבעות לא ידעו כי העיקול לא הוסר, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכות התובעים למימוש זכותם לביטול העסקה, זכות שהופעלה בתום לב.

7.       סוף דבר, הנני מקבל את תביעת התובעים במלואה ודוחה את תביעתן שכנגד של הנתבעות.

8.       אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 4,380 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 7/1/04 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך כולל של 1,000 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.